הבלוג – יומן הרשת – תפס בשנה האחרונה את מקומו כאתר מרכזי של כתיבה ביקורתית ואלטרנטיבית ברשת הישראלית. להלן מקבץ – למען האמת, מדגם צנוע - של בלוגים המצטיינים בכתיבה שהיא תמיד דעתנית ומחוייבת, ועל-פי-רוב גם סוציאל-דמוקרטית ורעננה:

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=248943 – הבלוג המשובח “לחץ חברתי” של העיתונאים המוכשרים יואב ריבק ( ‘הארץ’ ) ויאיר טרצ’יצקי ( ‘מעריב’ ) בוחן באופן ביקורתי, במסורת אתר ‘העוקץ’ החלוצי (ראו ‘חברה’, גליון 10), את האקטואליה החברתית והכלכלית.

http://blog.tapuz.co.il/sdudi / - הבלוג של אודי מנור ( כן, כן, ההוא מ’חברה’ ) הוא בלוג חשוב המוקדש כולו לקידום הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית. גולת הכותרת כאן היא השיעורים המרתקים – מורה נשאר תמיד מורה - שמלמדים בשפה בהירה וקולחת מושגי יסוד ואירועים היסטוריים נשכחים (ויסות המניות, הסדר הקיבוצים).

http://nadav.blogdebate.org/ - הבלוג היפה של נדב פרץ (גם הוא מיסו”ד) נקרא ‘הרהורים של אבא’. אכן, לצד תובנות סוציאל-דמוקרטיות (רב-תרבותיות למהדרין), יש בבלוג הזה גם הגיגים משפחתיים שאף שהם מתחילים בסיפור הפרטי, הם כמעט תמיד מצליחים לספר משהו חשוב גם על החברה שלנו.

http://kusit3g.blogli.co.il/ - הבלוג של יונית מוזס ( הידועה בכינויה ‘כוסית עם אובססיית שואה’ ) הוא בלוג של כותבת רצינית ומרשימה. הבלוג עוסק במגוון גדול של נושאים הנע על הספקטרום הבלתי-אפשרי לכאורה שבין פמיניזם לזכרון השואה. על הדרך, אפשר למצוא הרבה תובנות מעניינות על פוליטיקה, כלכלה, חברה ותרבות.

http://www.ronendorfan.com/ - הבלוג של העיתונאי רונן דורפן - המשלב פרשנויות מחכימות וידע בלתי-נדלה - הוא עונג צרוף לכל מי שמתעניין בספורט ובהקשריו הסוציולוגיים וההיסטוריים. הבונוס – חידוני ספורט שבועיים אתגריים.

http://haifalawfaculty.blogspot.com/ - הבלוג של מרצי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה הוא אתר מצויין להתעדכנות אינטיליגנטית בנעשה בעולם המשפט – ועל כן גם בעולם הפוליטיקה והכלכלה – בישראל.

וגם:

http://www.notes.co.il/gross - הבלוג ‘המשתה’ של ד”ר איל גרוס – בין זכויות אדם לארוחות גורמה. אולי פרשנות חדשה לטקסט האפלטוני הידוע?

www.mof.gov.il – “צריך עכביש”, אמרה העורכת. צודקת. אבל על מה נכתוב הפעם? הרי האתרים החברתיים נסרקו ונסקרו כמעט עד האחרון שבהם. פשפוש בניירותיי הממוחשבים גילה, למרבה ההפתעה, שהמדור טרם שילח את קוריו הארוכים לאתרו של משרד האוצר. אין ספק, מחדל אמיתי. והלא מדובר בספינת הדגל, חוד החנית ממש, של הניאו-ליברליזם הישראלי. ננסה, איפוא, לתקן את החסר. ייאמר מיד: מדובר באתר מעולה. עשיר בנתונים מעודכנים, במצגות משוכללות ובמגוון גדול של מידע שימושי לאזרח - החל מהשוואת קופות גמל וביטוחי חובה, דרך פירוט היקפי התמיכות הממשלתיות בעמותות וכלה במאגר הקבלנים הממשלתי, ואפילו, לא תאמינו, מדור ללמידה עצמית על רשת האינטרנט. ניתן גם להוריד ממנו טפסים ממשלתיים נחוצים. אלא שבפרפראזה על שירם האלמותי של נושאי המגבעת ז”ל - אתר משרד האוצר הוא, בראש ובראשונה, טקסט פוליטי. זהו טקסט פוליטי בשל השפה האורווליאנית המאפיינת אותו – חוקי ההסדרים הדרקוניים נועדו תמיד “להבריא” את כלכלת ישראל, הפירוטכניקה של מצגות הפאוור-פוינט נועדה לשכנע את השרים שעל אף מימדי העוני, העושר מחלחל ופירות הצמיחה מתחלקים בין כל שכבות האוכלוסיה. זהו טקסט פוליטי בשל הקישורים לשופרים המובילים של מה שמכונה בספרות “המעמד הקפיטליסטי הטרנס-לאומי” - קרן המטבע הבינלאומי והבנק העולמי, האקונומיסט והוול-סטריט ג’ורנל, גולדמן סאקס ומריל לינץ’, ושאר נציגי “המחשבה האחידה” הניאו-ליברלית - שהם קבוצת ההתייחסות האמיתית של אנשי המשרד. זהו טקסט פוליטי משום שהמגוון העצום של הנושאים שנדונים באתר – החל מתכנית ויסקונסין, דרך אופן העסקתם של מהגרי העבודה וכלה בשינויים במבנה משק החשמל – מלמדים על העוצמה הרבה של המשרד, ובעיקר על הריכוזיות הגדולה המאפיינת את אופן קבלת ההחלטות הכלכליות בישראל. לבסוף, זהו טקסט פוליטי גם בשל מי שמודר ממנו - נפגעי המדיניות הכלכלית שהמשרד מוביל (אין קישורים לאתרי המוסד לביטוח לאומי או מרכז אדוה, למקרה שתהיתם). על הכל כבר קראתם ב”חברה”, אך אין כמו מראה עיניים.

www.blacklabor.com - אתר ‘עבודה שחורה’ שהקימו איתי אשר ויוחאי עילם כבר זכה לפרסום בבלוגוספירה הישראלית, ואולם חשיבותו וייחודו מצדיקים גם מבט ‘עכבישי’. בעידן פוליטיקת ההמונים המודרנית, הדמוקרטיה האתונאית של כיכר העיר אינה אופציה מעשית. הדמוקרטיה הייצוגית, על הריחוק והניכור שבין הבוחרים לבין נציגיהם בפרלמנט, היא על-כן כורח בל-יגונה. אלא שהדמוקרטיות המערביות מצויות במשבר עמוק וניכר לעין - אחוזי הצבעה נמוכים, העמקת קשרי ההון והשלטון והחלשות הפרלמנט הם הסימפטומים הבולטים של מצב זה, שהינו החלום הרטוב של ניאו-ליברלים הרואים בפוליטיקה מטרד אשר מפריע לפעולת השוק. במצב דברים זה, מהפכת האינטרנט מייצרת אפשרויות חדשות, מלהיבות; המיידיות, הזמינות והחינמיות של הקשר הוירטואלי מהוות כר נרחב לפעולה תוססת בעלת פוטנציאל להחייאת הפעילות המפלגתית הרעיונית. כמאמר האתר – ” אנחנו לא רוצים לבנות עוד אתר של ביקורת משמאל (יש כאלה רבים וטובים) אלא בראש ובראשונה מקום מפגש קבוע ושיחה בין בוחרים לנבחרים.” ואכן, האתר (שהמבוסס על האתר www.democraticunderground.com שהקימו תומכי המפלגה הדמוקרטית בארה”ב) אוסף ומפרסם מכתבים שכתבו פעילי מפלגת העבודה ואוהדיה אל חברי הכנסת והשרים שלה, ובאמצעותם – ובעיקר באמצעות תשובותיהם של חברי הכנסת - מנסים לקדם דו-שיח ישיר ומחוייבות רבה יותר בין האזרח לבין חבר הכנסת. האתר מעמיק את השקיפות של הפעילות הסיעתית והפרלמנטרית, ‘מתגמל’ את חברי הכנסת החרוצים (שלי יחימוביץ כבר אמרנו?) ומזכיר ללא הרף את הבטחות המצע. הוא גם מהווה אמצעי חשוב לקירובם של אזרחים צעירים אכפתיים לתוככי הפוליטיקה. נאיבי? כלל לא בטוח. כיום, יותר ויותר חברי כנסת גולשים ברשת, קוראים טוקבקים, שולחים אימייל, ועל כן, בניגוד לעבר, ניתן להגיע אליהם בקלות רבה. קולם של בלוגרים וכותבים שמתנסחים היטב, יוצר תהודה משמעותית שיכולה להגיע אליהם ולגרום להם, לכל הפחות, להביא בחשבון את העובדה שמעשיהם עומדים למבחן יומיומי. במקרה הטוב יותר, היא יכולה להתניע פעולה פוליטית אמיתית. שאפו!

http://www.mtzedek.org.il – נסראללה שם את העכביש על המפה בחודשים האחרונים, ולכן הרשה לעצמו המדור לצאת לחופשה קצרה. אך כעת, עם תום המלחמה, גם אנחנו חוזרים. והפעם, אתר של ארגון שכמעט ואינו זקוק לפרסום שתעניק לו תפוצתו הרחבה של ‘חברה’. ‘מעגלי צדק’ הוקם בשנת 2004 על-ידי מספר פעילים חברתיים צעירים שמבקשים למצוא סינתזה בין יהדות לבין צדק חברתי. הם מתייחדים ממרבית הארגונים ה’יהודיים’ האחרים בפעלתנות הנמרצת הנשקפת מכל פינה באתר החביב: מעורבות במאבקים חברתיים חשובים (סחר בנשים, עובדי קבלן…), מערכי פעילות ודפי לימוד לכל הגילאים וגם מאמרים וניירות עמדה קצרים ותמציתיים. אך גולת הכותרת היא פעילות שכבר זכתה להדים רבים - ‘תו התקן החברתי’. יוזמה וולונטרית זו להענקת תו איכות לבתי עסק השומרים על זכויות עובדיהם ואשר מאפשרים נגישות לאנשים עם מוגבלויות (ולהסרתו מקום שבו הם סורחים), מבוססת על עקרון של naming ו-shaming כלפי עסקים סוררים – עניין מקובל ושכיח בקרב ארגונים חברתיים בארה”ב ובאירופה. זוהי, כמובן, יוזמה ברוכה, אך ראוי לזכור את מגבלותיה המבניות: ההסתמכות על כוחם של צרכנים כ’שוט’ שערב להבטחת התנהגות נאותה מצד עסקים היא מאבק המסתמך על כוחות השוק, ואינו מתייחס, בדרך-כלל, להקשר הפוליטי; אף שהחשיבות של פעילות מסוג זה אינה זניחה - חרם צרכנים יכול לפגוע ברווחי העסקים, עלול להקשות על גיוס כוח אדם איכותי, ולעיתים אף להתניע רגולציה ממשלתית - הרי שמעצם טבעה, מדובר בפעילות חלקית ולא עקבית, ולא יכול להיות בה די כדי להניא עסקים מהתנהגותם הפוגענית; והרי בהנחה שהלקוחות לא ‘יענישו’ את העסק הסורר – האם עדיין צריך לאפשר לו לנצל את עובדיו? כדי שאכיפה אזרחית תהיה אפקטיבית באמת, עליה להיות מלווה בפיקוח ואכיפה הדוקים של חוקי העבודה, לצד מדיניות כלכלית תומכת-פיתוח. ובשביל שזה יקרה – צריך פוליטיקה. רעננות חיונית או חיוניות רעננה?

http://www.soc-ec.org - עם הפיכת יסו”ד לקואופרטיב, במזל טוב, גדל העניין באתר החדש של ‘המרכז לקידום הכלכלה החברתית בישראל’ שמוכיח ש’כלכלה חברתית’ איננה רק סיסמת גנאי בפיהם של השטרסלרים אלא אלטרנטיבה אמיתית שמקיפה כבר כ-8% מהכלכלה האירופית. הרעיון של כלכלה ללא מטרת רווח המוכוונת להשגת יעדים חברתיים, קהילתיים וסביבתיים נשמע אולי חתרני (שלא לומר – הזוי) בעידן הניאו-ליברלי, אבל, לאמיתו של דבר, הוא מבטא מסורת רעיונית ארוכה שמתחילה בצרפת לפני כ-150 שנה. אמנם אין, בלשון המעטה, יותר מדי הברקות ויזואליות באתר, והוא ראוי ל’מתיחת פנים’ מסויימת, אולם ניתן בכל זאת לקרוא בו מידע מעניין (שנכתב ברובו על-ידי מיודענו ד”ר יאיר לוי) על היבטים שונים והשוואתיים של הכלכלה החברתית בכלל, ושל קואופרטיבים בפרט. כלכלה בעלת פני אנוש.

http://www.alainet.org – הבון-טון הנוכחי הוא לדבר על כיבוש דרום אמריקה על-ידי השמאל, בצקצוקי לשון (בימין השמרני) או בעיניים בורקות (בשמאל המהפכני). אך האם אנו באמת יודעים מה קורה שם? האתר הזה של ‘סוכנות הידיעות הלטינו-אמריקאית’ - שנבנה בסיועם של ארגונים מקנדה, הולנד וספרד - מבקש לעשות קצת סדר בשינויים החברתיים והפוליטיים המרתקים שמתרחשים בשנים האחרונות באיזור זה, מנקודת מבטם של הארגונים החברתיים בשטח. הייעוד שלו – דמוקרטיזציה של המידע כאמצעי ליצירת שינוי חברתי. האתר בסיסי למדי מבחינת עיצוב, אך ניתן למצוא בו מאות מאמרים (למתעניינים, רבים מהם בספרדית ובפורטוגזית) בנושאים מגוונים – משוויון מגדרי, ועד למאבק נגד הסכמי הסחר החופשי - המאורגנים היטב במערכת חיפוש נושאית (אפשר לחפש מאמר על חופש הביטוי בארגנטינה מטעמו של איגוד עובדים). ואמוס!!

http://hasharat.co.il/ - “מה נהיה פה? ‘השרת העיוור’ מוקדש לביקורות והמלצות מוסיקליות שתורמים גולשים אוהבי מוסיקה…; מהן מטרות האתר? האחת - הקמת מאגר ידע מוזיקלי נרחב ומגוון ככל הניתן, לשימוש הגולשים חובבי המוזיקה ודוברי העברית. השנייה - מתן במה למוזיקה טובה מהקצוות היותר נידחים של השוליים, לצורך הרחבת האופקים ואהבת האיזוטריה כאידאולוגיה… נשמע מקושקש, אבל זה אמיתי. רגע, אבל איפה הכסף? איזה כסף? האתר כולו חינמי לחלוטין: אף אחד מהגולשים לא נדרש לשלם ולו אגורה שחוקה על השימוש וההשתתפות בו, וגם צוות האתר, המנהלים והכותבים לא מקבלים ולו שקל על תרומתם לאתר. להיפך, לפעמים הם מפסידים קצת. כולנו פה מאהבה למוזיקה, ואת הכסף אנא קחו למקום אחר… רגע, רגע, ומה הסיפור הזה עם הקרנפים, שצצים בכל מיני מקומות? ובכן, קרנף הוא חיה מאוד מסוכנת, לכן משראיתם קרנף… השתדלו להתרחק בשקט מהמקום ולא להפחיד אותו. אם הוא תוקף, השתדלו לעמוד כל הזמן ישר מולו, מכיוון שלקרנפים יש עיניים בשני צידי הראש, והם לא יכולים לראות ישר קדימה. משהקרנף ישים לב שהוא בעצם לא רואה אתכם, הוא יעצור, יתהה אחרי מה הוא רודף, וילך למקום אחר. יום אחד תודו לנו על העצה הזו.” וגם: “‘מלחמת השחרור - פורום למסירת אלבומים’ - קלטות, תקליטים ודיסקים מקוריים בלבד יתקבלו בברכה… אתם יכולים להציע את אלבומיכם המיותרים לפושטקים האחרים בשרת, שבתמורה יציעו לכם אהבה אפלטונית וכוס מרק.” שיתוף מודל 2006.

http://www.neweconomics.org - ‘הקרן לכלכלה חדשה’ היא מכון מחקר בריטי עצמאי שהמוטו שלו פשוט וכובש: “We believe in economics as if people and the planet mattered“. כדי לממש אותו, הם כמובן חוקרים (למשל, בונים אינדיקטורים חדשים למדידת איכות חיים, כתחליף לקיבעון הליברלי בעניין הצמיחה הכלכלית), כותבים (למשל, מוציאים כתב עת כלכלי קריא ונגיש (Radical Economics) המציג חשיבה אלטרנטיבית רעננה) אבל גם – וזה היופי – עושים: הם היו שותפים בהקמתם של ‘בנקי זמן’ בכל רחבי בריטניה (פרוייקטים קהילתיים שבמסגרתם מתנדבים ביחד אנשי מקצוע ( רופאים, עובדים סוציאליים… ) ומטופליהם); בניהול קמפיין כנגד השתלטותם ה’משבטת’ של הרשתות והמותגים על הערים הבריטיות, במקביל לעידודם של עסקים ויזמים מקומיים קטנים; והשיא – בעיניי – הוא בהקמת מרכזים קהילתיים ל’סיעור מוחות’, מתוך רצון לשבור את השטאנץ של ‘הכתבה מלמעלה’ ומתוך אמונה אמיתית ביכולותיהם ובתובנותיהם של בני-אדם מהיישוב. האמת? לא בשמים היא, כי בידינו הדבר.

http://www.politi.org.il – חנן כהן, חבר יסו”ד ואושיית אינטרנט ישראלית ( אבי האתר הידוע “לא רלוונטי” ), לקח חודשיים חופשה מעבודתו בארגון שתי”ל כדי להקים “אתר לתמיכה אקטיבית במפלגת העבודה”. הרעיון: אפשר לעשות אקטיביזם פוליטי גם דרך האינטרנט – כתיבת תגובות באתרים, השתתפות בדיונים בפורומים או שליחת קישורים מענינים במייל. חנן מלקט ברחבי הרשת הישראלית מגוון גדול של מאמרים שיכולים לסייע לאקטיביסט האינטרנטי בשכנוע אלו שעדיין מתלבטים האם להצביע למפלגת העבודה. האתר הזה עושה עבודה חינוכית חשובה, הן בכך שהוא מקדם תפיסה של אזרחות פעילה ומעורבת, והן בכך שהוא מאמין באפשרות של יצירת שינוי תודעתי אפקטיבי באמצעות שיחה, המבוססת על עובדות, עם האנשים הקרובים אליך. לא תעמולה, אלא שכנוע אינטיליגנטי.

http://www.avoda2006.org.il – לקראת הבחירות הממשמשות ובאות, עבר אתר מפלגת העבודה מתיחת פנים רצינית ומושקעת שהפכה אותו לאתר צעיר ותזזיתי. ביקורת חמוצה עשויה לטעון שהקלילות הרבה באתר מרדדת את הפוליטיקה, אולם דומה שהאתר משתמש היטב בכל יתרונותיו של המדיום האינטרנטי: לצד השובבות ( צילום פפראצי של שלי יחימוביץ רצה על חוף הים במדור “דובדבנים” ) והויזואליות (המון תמונות וסרטונים), יש בו גם עדכניות (מדור חדשות יומי) ועומק (מאמרים פרוגרמטיים והצגת תכניות המפלגה). אמנם האינטרנט מספק כלים נוספים רבים שעדיין לא משולבים באתר (בלוגים, למשל), אבל ברור שהאתר הזה יהווה נקודת התייחסות חשובה (בייחוד לאור השיממון בשאר אתרי המפלגות). רענן ואופטימי.

http://www.kibbutz.org.il/shavim - עזרא דלומי, שותף פעיל ביסו”ד, הוא האבא של האתר החדש “שווים” (האמא היא הזרם השיתופי של התנועה הקיבוצית). אתר זה משמש כבמה רעיונית “בנושאים של שיתוף, סולידאריות, ערבות הדדית וחתירה לשוויון בין אנשים”. בלי פירוטכניקה מפוארת, האתר הצנוע הזה עושה את העבודה: לצד מדורי חדשות ודעות, אפשר למצוא בו גם מדור להגות שיתופית, ובעיקר, גולת הכותרת, מדור סאטירה משעשע בשם “שמאלית קטנה” (הרכש החדש של עמיר פרץ, דנה אינטרנציונל, תחליף את שמעון פרס באינטרנציונל הסוציאליסטי). לא לקיבוצניקים בלבד.

http://www.intellectualconservative.com – במסגרת מסענו “דע את האויב”, זהו אתר שאסור להחמיץ. מדובר בארגון המלין על מה שהוא תופס כמונוליטיות המחשבתית הליברלית בשיח הציבורי והאקדמי ואשר מבקש לקדם רעיונות שמרניים, המוגדרים על-ידו (תרגום בגוף הסרט) כתמיכה בזכויות הפרט (קדושת הקניין הפרטי) ובאחריותו (צאו לעבוד!), ממשלה קטנה (צריך לקצץ בתקציב), סחר חופשי (לכל העולם - חוץ מלארה”ב - אסור להטיל מכסים), הגנה לאומית חזקה (אפגניסטאן, עיראק, איראן?), ערכי משפחה (כבודה של בת מלך פנימה) וקדושת חיי האדם (הפלה היא רצח). מלבד מאמרים וקישורים לאתרים שמרניים רבים, כדאי לציין כאן מדור מעניין של אייקונים שמרניים (מיוחנן פאולוס ועד איין ראנד) מדור קומיקס מעט תמוה והלהיט הגדול - אתר שידוכים לשמרנים בלבד. ואם כל זה לא מספיק לכם, תמיד תוכלו להזמין טי-שירטס עם סיסמאות ימניות בטעם רע במיוחד (”לחגוג את הגיוון”, כשברקע עשרות אקדחים מסוגים שונים). מפחיד ומסוכן.

www.pyiut.org.il - והפעם, לאור המחסור באתרים חברתיים “משלנו”, למשהו שונה לגמרי. “הפיוט הוא המפגש של גאון השירה עם גאון המוסיקה” כתב המשורר הצרפתי הנודע פול ואלרי. מכאן אפשר להבין מדוע האתר ‘פיוט’, בניהולו של הפייטן יאיר הראל, אשר הושק רק לאחרונה, הוא שכיית חמדה אמיתית בנופי הרשת הישראלית. ניתן למצוא בו מאגר של עשרות פיוטים, רובם במספר ביצועים (14 ‘לכה דודי’, למשל). רוב הפיוטים מושרים בביצוע מקורי, מרגש לא פעם. ניתן לאתרם הן על-פי סדר אלפביתי והן על-פי סדר נושאי (מעגל החיים, סולם מוזיקלי, עדה…). כמו-כן, יש באתר מאמרים אודות הפיוט והקשרו ההיסטורי-חברתי, וכן הסבר על פרוייקט ‘קהילות שרות’, הפועל ברחבי הארץ, ואשר מבקש להפוך את השירה בצוותא של פיוטים לבסיס לקהילה ולעשיה משותפת של קהלים שונים שאינם נמצאים בקשר על בסיס אחר. גם בלי להיות חסיד שוטה של פוליטיקת הזהויות, מהאתר הזה אפשר רק להנות.

http://www.labourstart.org - “המקום שבו אנשי איגודי העובדים מתחילים את היום שלהם ברשת” הוא אתר אשר נועד לעדכן באופן יומיומי ושוטף, ב-17 שפות שונות, אודות המתרחש באיגודי העובדים בכל רחבי העולם. את האתר מפעילים מתנדבים בכל מדינה ומדינה (הקישור לישראל מוביל, איך לא, לראיון עם עמיר פרץ) והוא צמח בעקבות ספרו של מייסד האתר, אריק לי, על ‘האינטרנציונליזם החדש’ – איגודי העובדים והאינטרנט. אפשר להרתם דרכו לקמפיינים חוצי-יבשות כנגד פגיעה בעובדים (מחאה כנגד ניסיון לשבור איגוד בבית מלון יוקרתי בדרום קוריאה או כנגד כוונתה של ממשלת אוסטרליה השמרנית לפרק את שוק העבודה המאורגן), לקבל עצות כיצד להתארגן במקום העבודה או לרכוש ספרים וסרטים בנושאי עבודה (מהוצאה שהעובדים בה מאוגדים כמובן). פועלי כל העולם – הדבר האמיתי.

http://bnarchives.yorku.ca/ - אתרם של שמשון ביכלר ויהונתן ניצן, שני הכלכלנים הפוליטיים הרדיקליים שמתארחים מעת לעת בדפי “חברה”, אינו מלהיב מבחינה חזותית, ואפילו רשימת הקישורים שלו ריקה לחלוטין. אפשר לראות בכך עדות לביטחון העצמי המופגן, שלא לומר המגלומני, של שני הכותבים הללו. אולם, בעצם, מי שמבקר באתר הזה אינו אמור לחפש פירוטכניקה, אלא הוא אמור להתוודע לתיאוריה כלכלית מקורית וחשובה המבליטה את היותו של ההון מוסד חדש של יחסי שליטה. אפשר למצוא באתר את מכלול הגותם (העצומה) של השניים, לרבות אפשרות להוריד את ספרם המונומנטלי “מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום”. למקצוענים.

http://www.polarisinstitute.org/ - מכון קנדי זה מעיד על עצמו כי מטרתו היא לשמש כמצפן (’פולאריס’ משמעו כוכב הצפון ביוונית) של התנועות החברתיות בעידן הגלובליזציה התאגידית. המסר העיקרי שעולה מן האתר הוא מסר של דמוקרטיה השתתפותית - החזרת הכוח הפוליטי לאזרחים, בראש ובראשונה, באמצעות עבודה חינוכית ותודעתית בנושאים דוגמת הסכמי ה-GATS (הסכמים של ארגון הסחר העולמי בדבר הסחר בשירותים שמשמעותם המעשית היא הפרטה של יותר ויותר שירותים ציבוריים), מזון מהונדס גנטית או תעשיית המשקאות הקלים. לגבי כל אחד מהנושאים, ניתן למצוא באתר הפעלות ‘משחקיות’ מרתקות ( תשבץ, קלפי “מלחמה”… ) לצד מידע רציני יותר (ניירות עמדה, מידע ‘משחיר’ על התאגידים ועל מאמצי השתדלנות שלהם…). והכל בשפה השווה לכל נפש. לגזור ולשמור.